פסק-דין בתיק ת"א 1123-08

בפניי תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בתאונה, אשר לגביה טוען הוא כי היא מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

הנתבעת טוענת כי אין המדובר הוא בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, הדיון בתיק פוצל לבירור שאלת החבות תחילה, ומכאן פסק דין זה.

נסיבות התאונה עפ"י גרסת התובע

מכתב התביעה ומתצהיר עדותו הראשית של התובע, עולה הגרסה הבאה:

-         התובע עבד בפינוי פסולת, באמצעות מלגזה;

-         העבודה בוצעה ע"י שינוע מכולות קטנות, מלאות בפסולת, וריקונן לתוך מכולה גדולה בשטח המפעל.

-         ביום התאונה, נדרש התובע לשנע, באמצעות המלגזה, פסולת מסוג שבבים.

-         המכולה הקטנה מחוברת למלגזה באמצעות שרשראות.

-         תוך כדי הרמה, המכולה הקטנה נשמטה מקלשוני המלגזה לכיוון המכולה הגדולה. לאור העובדה שהמכולה הקטנה הייתה מחוברת באמצעות שרשראות, היא לא נפלה לגמרי מן המלגזה.

-         כתוצאה מכך, המלגזה התרוממה ונטתה קדימה. לצורך ריקון המכולה במצב זה, ירד התובע מהמלגזה, תוך שהיא מונעת, ומשך בידית כדי לרוקן את המכולה הקטנה, המכולה הקטנה התרוקנה, חזרה אחורנית ומחצה את ידו השמאלית ואצבעותיו של התובע.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע רבות לגבי נסיבות התאונה, ובאופן כללי ניתן לומר שהוא היה עקבי בגרסתו לגבי נסיבות הפגיעה בידו. התובע חזר ואישר שהמכולה הקטנה לא נפלה מן המלגזה בשום שלב. התובע נשאל לגבי כיבוי מנוע המלגזה והוא השיב שהוא אף פעם לא כיבה את המנוע, כאשר ביצע את הפעולה מן הסוג האמור. כן הוא נשאל אם היה מכבה את המנוע, מה היה קורה בעת משיכת הידית, והוא השיב תשובה לא ברורה, " איפה יש חוק כזה? אני לא יודע להגיד לך" (עמ' 7, ש': 10 לפרוט'). אין זאת כי התובע ניסה שלא לסתור את גרסתו, אשר התבררה בסופו של יום כבלתי נכונה, לפיה יש צורך בכוח המכאני של המלגזה כדי לרוקן את המכולה הקטנה.

עוד נשאל התובע, לגבי חיבור המכולה הקטנה למלגזה באמצעות שרשראות והוא השיב כי אינו זוכר, כי מאז היו שינויים וכי יכול להיות שהיו שרשראות. התובע עומת עם גרסתו בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, לפיה, בעת התאונה היו שרשראות אשר חיברו את המכולה הקטנה למלגזה והוא השיב שהוא אינו זוכר. כאשר נשאל התובע שוב והוקרא לו הסעיף, הוא אמר כי עכשיו הוא זוכר והשרשראות היו מחוברות.

נסיבות התאונה עפ"י גרסת הנתבעת

מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יוסי שם-טוב, אשר היה מנהל שינוע במפעל בו עבד התובע בעת התאונה. עפ"י האמור בתצהיר זה, טענתו של התובע, כי ריקון המכולה הקטנה אפשרי רק כאשר המלגזה מונעת, אינה נכונה. ריקון המכולה הקטנה נעשה ע"י משיכה ידנית של הידית, שהיא חלק מן המכולה הקטנה ולא מהמלגזה, הדבר משחרר את המכולה הקטנה מהטפס והיא נוטה קדימה ומתרוקנת. העד מסר בתצהירו, כי ריקון המכולה הקטנה לא מצריך שימוש בכח המנוע של המלגזה.

לעניין השרשראות, מצהיר העד שם-טוב כי בעת התאונה, המכולה הקטנה לא הייתה מחוברת לשרשראות וכי זהו שינוי שנעשה לאחר ובעקבות התאונה. שינוי נוסף שנעשה, כך עפ"י התצהיר, הוא הוספת כבל המאפשר משיכה של ידית המכולה הקטנה מתוך תא הנהג של המלגזה, ללא צורך לרדת מן המלגזה.

מר שם-טוב מוסר שהוא לא היה עד לתאונה, אך הנסיבות המתוארות ע"י התובע נראות לו מוזרות, שכן המכולה הקטנה אינה מסוגלת לחזור מעצמה למקום לאחר משיכת הידית וריקונה, אלא כי המכולה הקטנה חוזרת למקום, כאשר נוהגים במלגזה לאחור, בולמים בלימה מכוונת ומתנופת הבלימה המכולה הקטנה חוזרת במקומה. עוד מסר מר שם-טוב בתצהירו, כי ידוע לו שהתובע נכנס לתוך המכולה הגדולה וניסה לרוקן, בצורה כלשהי, את השבבים בעצמו.

בחקירתו הנגדית, חזר העד שם-טוב ואישר, כי הוא לא ראה את האירוע. העד נשאל הכיצד הוא יודע שהתובע נכנס למכולה וניסה לרוקן את השבבים והוא השיב שהוא ראה את המכולה בפנים, בתוך המכולה הגדולה, וכי כל העובדים ראו את זה. העד חזר ואישר, שהשרשראות לחיבור המכולה הקטנה למלגזה הותקנו רק לאחר התאונה. בהמשך נשאל העד, שוב, האם התובע נכנס למכולה ובשלב הזה הוא השיב שהוא אינו יודע מה התובע עשה שם כי הוא לא ראה (עמ' 16, ש': 12 לפרוט').

ובהמשך, השיב העד לשאלה בעניין זה " ככה אני חושב" (עמ' 16, ש': 15 לפרוט').

ועוד בהמשך, נשאל שוב העד לגבי גרסתו, והוא מסר את הדברים הבאים: " לא. זה הדמיון שלי שהוא נכנס בפנים ורצה לרוקן את זה. אני בסה"כ אמרתי שלבחור הזה יש עודף מוטיבציה. הוא רצה לרוקן את זה, לא משנה, העיקר להיות בסדר".